בשנת 1978 יהונתן גפן כתב את אחד השירים המוכרים,
האהובים והיותר מושמעים במוזיקה הישראלית.
"גן סגור"
לשמיעת הפרק בספוטיפיי:
הוא כתב ויוני רכטר ביצע ושר, שלא נעים לראות גן סגור.
כמעט 50 שנה אחרי, זה קורה כמעט באופן קבוע, שיטתי,
מכעיס, מעציב ועוד דמויים שלילים בטבע שלנו.
דגש על שלנו, לא שלהם.
כמה פעמים יצא לכם לטייל או סתם לראות במרשתת פוסטים,
על סגירות של מקומות בטבע, גדרות באמצע הטבע עם שלטים
"אסורה הכניסה" שלא ברור מי שם ובאיזה סמכות.
אני יודע, יש רשת מחוקקת ויש גופים אוכפים ומבצעים
וכל שרשרת ההיררכיה הזו, אבל הכוונה שלי זה איפה הלכנו
לאיבוד בדרך הזו.
הרי זה ברור לכולנו עוד ממזמן, שזה שיש חוק לא הופך אותו לצודק,
ובהיעדר חוק זה נתון לפרשנות או פגיעה ולא בהכרח במקום הנכון
שצריך להיפגע.
אני יכול להשליך את זה לכל תחומי החיים שלנו אבל אני מעדיף שלא.
אני רק אתן בדוגמא דילמות ועוולות שקורות במדינת ישראל כל הזמן
מבלי להיכנס למי צודק ומי היה פה קודם.
תיקחו למשל את הפשיעה במגזר הערבי וחוסר המשילות וממשיך
בפזורות בדואיות לא מוסדרות בנגב שיוצר פגיעה בטבע ובבדואים
עצמם שחיים במקומות ללא הסדר תשתיות.
ושוב, אני לא נכנס מי צודק ומי אשם, אני רוצה לשאול מי אחראי.
מי אחראי פה?
וכשאני אומר אחראי זה כמובן הרשות המחוקקת, הממשלה,
הכנסת.
אבל רגע לפני שאתם נכנסים איתי לדיון פוליטי עכשווי,
אני מדבר על הממשלות עוד מקום המדינה, בלי קשר לימין או שמאל.
בכל מה שקשור לטבע הרי אין דעות פוליטיות, יש רק דעה אחת,
הטבע.
אבל כשאנחנו נוגעים בנקודה כזו, זה מתחיל להסתבך.
אולי לחלקנו, כשאני אומר טבע, זה נשמע מאוד פשוט.
מה הבעיה? צריך לשמור על הטבע והחיות ולעשות את המקסימום
בשמירה על זה, נכון?
אז זה נכון חלקית, או יותר נכון לומר, נכון לא בצורה מלאה.
צריך לשמור על הטבע והחיות אבל באיזה מחיר?
איפה נכנס טביעת רגל האדם?
איפה זכותו של האדם לטייל ועד איזה גבול?
מי קודם לטבע, האדם או החייה?
עכשיו חלקכם יבואו ויגידו, בטח החיה, הם היו פה לפנינו לכאורה.
אבל אני אסבך אתכם יותר שאפנה אתכם למקום מגוריכם,
לכבישים שאתם נוסעים בהם לעבודה או לקניות,
למחלפים שאתם רוצים ולקניונים שפותחים בכל פינה.
על איזה משאב זה נבנה?
כולם או רובנו רוצים לגור במרכז, ראו ערך צפיפות המרכז
לעומת הפריפריה.
אבל מה עם הטבע במרכז? מה עם היערות והגבעות?
ההיסטוריה הרבה, הנחלים שיש פה?
יער בן שמן, פארק קנדה, נחל הירקון, נחל שילה ועוד המון אחרים.
כל פעם אנחנו נוגסים בפיסה הזו עוד יחידת דיור או מחלף כלשהו.
כביש 6 בעבר היה מחלוקת ענקית בפגיעה בטבע וכמובן נכשל
אל מול כוחות הבנייה האדירים ונשכח.
אבל אני לא רוצה לסטות מהנושא המרכזי שאני רוצה לדון בו,
זה הטבע והמטיילים.
את הבנייה ומרוץ התחבורה אני לא אצליח לשנות או להזיז
למישהו כי כולם רוצים להגיע מהר יותר לעבודה גם אם זה
על חשבון עוד איזה יער שהם לא מכירים.
למי יש יותר סמכות
במדינה שלנו יש שני גופים שקשורים בהקשר ישיר או עקיף לטבע שלנו,
קק"ל, הלו היא קרן קיימת לישראל, ו- רט"ג רשות הטבע לישראל.
קק"ל לפי התיאור שלהם באתר שלהם (עשיתי העתק הדבר) הוא :
"תחומי הפעילות והעשייה העיקריים של קרן קימת לישראל (קק"ל) הם: ייעור וסביבה,
מים ושיקום נחלים,
התיישבות ופריצת דרכים, חינוך ונוער, תיירות ופעילות ביערות ובפארקים, מחקר ופיתוח.
בהיותה הארגון האמון עליהם מטפחת קק"ל את רווחתם של תושבי ישראל
והמבקרים בה בגווני הירוק, הכחול והחום"
בשורה תחתונה ומאוד כללית, הם אחראים על כל הטבע הכללי שלא בשמורות טבע
מגודרות עם שומרים ואנשים,
לעומת רט"ג, שהיא האחראית על שמורות הטבע עצמן והאכיפה בהן עם צי פקחים.
זה בצורה מאוד כללית ושטחית ויש הרבה יותר עומק בכך
אבל זה רק כדי להבין את הכיוון הכללי שלנו.
בשורה התחתונה הנוספת,
מי שבעיקר מגביל אתכם בטבע ויקנוס אתכם אם תעברו עבירה,
היא רשות רט"ג.
רט"ג למעשה היא כמו המשטרה של הטבע.
האמת כשחושבים על זה היא בדיוק ההגדרה הזו אם כי
לכאורה יש לה עוד תפקידים.
אבל ישנם עוד גופים שאני רוצה לציין שיש להם חלק משמעותי בעניין.
ראשית זו המדינה עצמה על שלל גופיה ביחד עם חברות הביטוח.
ואני מדבר בעיקר על נושא המשפט הביטוחי.
ורגע לפני שאתם רצים ליועמשית או לבג"צ,
אחזיר אתכם למציאות מהר כי אין קשר לא לזה ולא להוא.
זה קשור לנושא הטיפול בנושא ביטוחי ובהיעדר חוק מסודר בנושא.
נקודה חשובה לציון
חשוב לי להבהיר ולציין,
לא שאני איזו דמות בעלת השפעה או ציבורית,
אבל חשוב לדבר וליישר קו כדי שהמסר שלי יעבור
כפי שרציתי ולא עם פירושים לא נכונים.
אני אדבר פה בעיקר על רט"ג ובהכרח בהקשר לא חיובי.
אך באותה הנשימה אעביר ביקורת גם על המדינה והיעדר החוקים
וחברות הביטוח שלא נותנות מענה ראוי.
הבעיה שבהיעדר חוקים מוסדרים ולקיחת אחריות מדינית,
מה אני מצפה מחברות הביטוח הפרטיות לעשות?
חשוב לציין שאני כן חושב שצריך שיהיה גוף אוכף וגוף שישליט סדר
אך בהינתן סמכות מגיע גם נושא שיקול הדעת, שחיתות,
קשיים ניהוליים ותפקודים כמו בכל ארגון ענק ועוד בעיות בנושא.
אני בהחלט חושב שצריך גוף כזה אך באותה הנשימה
מעביר ביקורת חמורה על התנהלותו החסרת אחריות
וגם על החיבור לעולם המטיילים.
לצערי כמו כל דבר במדינה, מי שנפגע מהאכיפה
הם לרוב אלו שפחות עושים את הפגיעה, הם פשוט האוכלוסייה
שיותר קל לאכוף את החוקים עליה.
הרבה יותר קל לתת דוח למטייל שצועד בשביל עם אשתו והילדים
מאשר לעמוד מול חבורת ג'יפאים שרומסת את השטח עם
עשרות כלי רכב ושלא לדבר אם בטעות המגזר שלהם הוא בדואי.
מכיוון שאני קשקשן אני אוהב גם שורות תחתונות.
אז קבלו שורה תחתונה נוספת,
אני בעד גוף שיהיה אחראי, אבל הצורה שהיום זה מתנהל
זה פשוט נוראי ועדיף היה לטבע ללא גוף כזה.
שיקול דעת ועיגול פינות
כששוטר עוצר אותנו ורוצה לתת לנו דוח, אנחנו בד"כ מנסים
לצאת מזה בדיבורים או להמיר את הדוח הכספי לאזהרה.
מנסים הכל ובכל הצורות רק כדי לצאת עם הקנס המינימלי.
זה טבעי ולגיטימי ואנחנו עושים את זה כי מבינים שלשוטר,
כמו לכל עובד בארגון כלשהו, יש את החוקים היבשים
ויש את שיקול הדעת.
אדם שנסע מהר זה לא תקין, אבל אם הוא עם אישה יולדת ברכב
זה קצת יותר מובן לא?
אם עברתי באדום זה סכנת נפשות וחמור בכל קנה מידה,
אבל אם זה ברחוב צדדי באמצע הלילה בלי נפש חיה מסביב?
זה עדיין לא תקין אבל אפשר להפעיל שיקול דעת לגבי הסיבות.
לא באתי לתת לכם רעיונות איך לערבב פקחים או שוטרים
אבל הבנתם את הנקודה, שיקול דעת.
הרי במדינת ישראל, אנחנו אלופי העיגולי פינות.
כשזה לטובתנו זה מעולה וכשזה לרעתנו זה נורא.
ראו ערך חסימות כבישים או כל ויכוח במדינה שלנו,
לא חסר פה.
אבל כשאנחנו מגיעים לטבע צריך שזה יהיה יותר ברור.
זה מובן שגם אז יהיה שיקול דעת ועיגולי פינות ושכנועים מצד
אלו שעוברים על החוק היבש, אבל הכוונה שלי שצריך שיהיה
יותר פרו מטיילים מאשר התנהלות כסת"ח והגבלות טיפשיות
כאילו היה מדובר בבריכה העירונית.
כבר קרו לי מקרים שפגשתי בפקח שאסר דברים מסוימים
שאני יודע שהם נגד החוק היבש, ולמעשה הם כן מותרים לביצוע
אבל הפקח החליט ולכן אסור.
ואז שואלים מדוע? כובע.
הפקח המציא חוק וכעת אתה כמטייל נדפק או סובל,
או שמשתנות לך התוכניות ובטיול לפעמים זה משמעותי
אם אתה עושה למשל מסע וסוגרים איזה שביל הליכה
והעיקוף כעת בעייתי.
אשכרה פעם פקח צעק עלינו למה אנחנו רצים ולא הולכים
בשמורה.
כאילו מאיפה הבאת את השטות הזו?
אסור לרוץ?
אם השביל הוא הליכה אז מה רלוונטי הקצב?
כמובן שבמקרה הזה זה לא היה רלוונטי ולא התייחסנו אליו
כי כמובן שזו שטות גמורה מאדם שכנראה עבר עליו
יום פחות טוב, אבל אותי כנציג שירות לא מעניין אותי
כשהוא הסמכות שאמורה לשרת אותי במקום הזה,
בתשלום חשוב לציין שכן שמורות הטבע עולות כסף
בדיוק בשביל דברים כאלו.
הבעיה פה שאין לך כמטייל מה לעשות עם זה.
אתה לא תגיע הביתה ותתחיל לפנות, לא יודע לאן,
כי זה לא שיש שירות לקוחות להתלונן, או לפחות לא אחד שאני יודע,
אבל אתה לא תגיע הביתה ותפתח פנייה למה הפקח אמר מה שאמר.
במקרה הכי טוב יגידו לך שהוא טעה והם מצטערים.
אוקי ומה אני עושה עם זה?
הגבלות, איסורים, המצאת חוקים בשטח
ומה שבניהם
אני אפרט לכם כמה הגבלות וחוקים למיניהם שאסור לנו
המטילים והציבור לעשות בשמורות טבע בישראל רק כדי לסבר
לכם את הראש ואז ננסה להבין ביחד האם זה הגיוני או לא.
לפני שאתחיל, חשוב לציין שזה קצה המזלג ויש עוד הרבה חוקים
ואכיפות למיניהם, זה רק קצת ממה שאני נתקל בו בעולם הטיולים
והריצות שלי.
- אסור לרדת משבילים מסומנים בשמורות טבע מוגדרות
גם לא קצת שמאלה ימינה, ללא שיקול דעת. - מותר להיכנס לשמורות הטבע רק אחרי שעה 08:00 בבוקר
כששערי השמורה נפתחים עם הפקחים שמגיעים ליום העבודה.
חשוב לציין שהשעה היא מדויקת ולא לפי אור ראשון או סיבה
אחרת שכן אור מלא ולחלוטין יש גם ב 07:00 בבוקר ואפילו לפני
בעונות מסוימות.
כלומר אם יש לך מסלול טיול ארוך שייקח לך הרבה שעות תנועה,
אתה לא תוכל להתחיל לפני 8 בבוקר שזו שעה די מאוחרת
לכל הדעות בעולם הטרקים וריצות השטח. - סגירת השמורות אחה"צ המוקדמות בין 16:00-17:00
תלוי חורף או קיץ.
כמובן שגם פה אין קשר לשעות אור או השפעה על החיות.
שכן גם בשבע בערב יש אור ולחיות אין שעון, יש להן רק
שני מצבים, אור וחושך.
השעות פה רלוונטיות כי השמורות מופעלות ע"י עובדים
והם רוצים ללכת הביתה.
אני מכבד את זה, אבל למה אני צריך ללכת איתם?
ובימי שישי? השמורה נסגרת בצהריים ולא כמו ביום רגיל.
החיות התחילו לשמור שבת?
- איסור קפיצה לבריכות מים, גם אם מותר לשחות בהם.
הסיבה פה היא כסת"ח שלא יפצעו או תהיה בעיה כלשהי
עם הביטוח אח"כ (מישהו אמר חוקים וחברות ביטוח?
אבל תכף נגיע אליהם) - סגירת שבילי הליכה "לפי עונות".
הכוונה כאן לסגירת מסלולים בגלל שחם או קר בחוץ
ומחליטים בלי שיקול דעת על יכולות המטייל.
למשל במדבר, כשמתחיל להתחמם לקראת הקיץ,
סוגרים מסלולים ארוכים שחשופים לשמש ואוסרים
כניסה לכולם ללא קשר או תלות ליכולת הפיזית שלך.
זה כמה חוקים מאוד בסיסיים וראשוניים.
יש עוד הרבה דוגמאות שכאלו אבל אני חושב שהנקודה ברורה.
יחד עם זאת, אני יודע.
אני יודע מה חלקכם ירצו להגיד.
גם בטבע כמו בעיר, החוקים הם נועדו למשהו כולל ואחיד
ולא לפי אכיפה בררנית ושם נכנס שיקול הדעת של השוטר או הפקח.
שמורות הטבע לא יודעים שקוקו וחבורתו, הם רצי שטח קשוחים
שאוכלים מזג אוויר לארוחת בוקר, וחום או קור לא מלחיץ אותם.
הם קובעים חוק למנוע מאלו שהם לא כאלו, להתייבש על המסלול
ולקרוא לחילוץ דבר לא חריג לצערנו.
ועכשיו אנחנו מגיעים לדיון המעניין.
בגלל שיש מטיילים חסרי אחריות או כאלו שלא יודעים
לדאוג לעצמם או להיות בוגרים ולדעת מה המגבלות שלהם
כל השאר צריכים לסבול?
האם בגלל שאולי מישהו יקפוץ למים כי הוא בחר בכך,
ואז יפצע יש חשש שהוא יתבע את הביטוח ולכן מגבילים את כולם בכך?
למה אני לא יכול לקפוץ לבריכה יפה וגדולה כשאין שום סכנה
לי או לסובבים אותי רק כי הפקח שם והנחו לו לאסור את זה בכלל הביטוח.
למה אין חוק או משפט שאומר את המובן מאליו?
אם אתה בן אדם בוגר ובחרת לעשות משהו, תיקח עליו את האחריות.
אם אתה יודע להגיע בזמן לעבודה, לא לחצות קו לבן או לא לעבור
באדום, יודע לנהל אנשים בעבודה או דוחות כספיים, אתה יודע גם
לא לעשות משהו שאתה לא מנוסה או כשיר אליו.
איך זה הגיוני שאם יש סרטון ברשת שמראה פעולה מסוכנת
למי שאינו מקצועי, האחריות שאם מישהו יחקה את הסרטון
ויפצע בעקבות זה הוא על בעל הסרטון ולא על המבצע?!
כמובן שאין כזה חוק, שאם מישהו חיקה את הפעולה שלך
ונפצע הוא יכול להגיד שזה באשמתך (עדיין) למזלנו,
אבל מבחינת הציבור ואלו שמגיבים ברשתות זה בהחלט אחריותך.
כלומר אני, קוקו, אשם כי פרסמתי איזה סרטון צולל באיזה מקום
ולא אותו אדם שלא מנוסה ולא מקצועי וינסה לעשות את זה
למרות שהוא בן 40 מנכ"ל חברה ומנהל 40 עובדים, אבל לדעת
לצלול למקום שהוא לא יודע לשחות זה נשמע לו הגיוני.
נו באמת.
אני יודע.
יבואו המלעיזים ויגידו לא מנכ"ל אלא נער בן 15.
אוקי, והוא יקפוץ מהגג אם אני אקפוץ גם?
איפה ההורים שלו? איפה החינוך?
האם הסרטון שהוא רואה ברשת שונה מכל סרט פעולה?
זה נראה למישהו הגיוני שאם אחד יודע לעשות פרקור,
אתם יודעים, אלו שקופצים מגג לגג, אז זה מישהו מנוסה ומקצועי
ואני שלא יודע אפילו לעשות גלגלון לא אנסה לקפוץ מגג לגג?
אם זה לא ברור אז אנחנו כחברה אבדנו.
אני משער שלרוב מי שיקרא את זה, זה יהיה ברור ומוסכם.
אבל אתם תהיו מופתעים כמה תגובות כאלו אני מקבל ברשתות.
בתור אחד שמפרסם הרבה ומפרסם הרבה אקסטרים,
אני מקבל מאות תגובות באותו הנוסח.
וכשזה הדיבור המרכזי, איך ישתנה פה החוק בישראל?
אחריות אישית וחברות ביטוח -כסת"ח
תראו, ישראל בטח לא המציאה את הכסת"ח .
זה בכל העולם ובכל הרבדים בין אם זה בעבודה, בחיים,
ואפילו בזוגיות.
אבל כסת"ח לא צריך להיות תחליף לאחריות אישית
או להיעדר שיקול דעת או לכסות מחדלי ביטוח וחוקים בישראל.
למה מטייל שיצא לטייל בלילה, בלי פנס, ציוד או ניסיון
ונחבל בדרך, יכול לגשת ולתבוע את הביטוח?
למה באותו הרגע שהוא נכנס למבנה, הוא לא נזרק החוצה
בטענת אחריות אישית?
אם מטייל הוא חסר אחריות ועושה שטויות יש ביטוחים
כללים כמו אובדן כושר עבודה או כל ביטוח אחר
שיבדקו את הזכאות שלו לקבלת כספים אך זה לא קשור
לתביעת המדינה או את רט"ג שאחראית על שמורת הטבע בה נפצע.
זה שאדם נפל ונחבל בזמן טיול לא אמור להוביל לתביעה
כנגד רט"ג או המדינה.
אנשים נופלים, זה משהו שקורה, בגלל זה יש ביטוח פרטי
שיכסה מקרים כאלו.
למה אם אדם קופץ לבריכה ונחבל,
זו אחריות של רט"ג שאחראים על השמורה?
הוא בן אדם בוגר, עשה מעשה מבחירה ושישלם בתוצאות.
אני מבין את רט"ג בהקשר הזה.
הם אומרים ובצדק, אם הוא יקפוץ יתבעו אותנו, אין לנו פה דיבור
או השפעה, אנחנו נצטרך לשלם פיצויים כי ככה החוק בישראל
וככה עובדות פה חברות הביטוח ולכן יותר קל להגביל.
אתם יודעים שיש הרבה בריכות בתוך שמורות טבע,
שרט"ג פשוט מביאות אנשי מקצוע שישמו סורגים
להגביל את עומק המים שלא יוכלו לקפוץ ושהמים
יהיו רדודים יותר לילדים?
כלומר הם לוקחים נביעה טבעית הופכים אותה לבריכה
מסודרת מבטון, חצי נחמה, אבל אז שמים ברזלים וסורגים
רק כדי להגביל כניסה של מטיילים.
האם הם שומרי הטבע או פוגעי הטבע?
לצערי ובעל כורחי, במקרה הזה אני מסכים עם רט"ג.
גם כשאני עם הבנות שלי אני מגביל דברים שאני יודע שאח"כ
יתנקמו בי.
אני מעדיף למנוע מהן לעשות דברים שאח"כ אני האשם למרות
שזה משהו שלא רלוונטי אלי ורק קשור אלי מהיותי אבא שלהן.
יחד עם זאת,
למה אני כרץ שטח שצריך להספיק לעשות מסלול ארוך
לא יכול להיכנס לשמורת הטבע לפני 08:00?
יש הגבלה בשמורות הטבע בהקשר אור וחושך,
שבלילה החיות מסתובבות חופשי כי אין מטיילים ויכולים
לגשת למקומות שלהם.
אבל לחיות אין שעון, הן לא יודעות אם עכשיו 07:00 או 07:45.
הבעיה שהפקחים לא רוצים להגיע מוקדם לעבודה.
אוקי, אבל תנו לי את האישור להיכנס לטייל מבלי זה שאקבל דוח
כשיראו אותי שם לפני שעת הפתיחה.
שלא לדבר שהפקח נמצא שם כבר לפני 8 בבוקר בשביל לתפוס
את אלו שנכנסנו לפני שמונה ואז נשאלת השאלה למה לפקח מותר ולי אסור?
למה ביום שישי השמורה נסגרת בשעה 13:00 ולא בשעה חמש כמו ביום חול.
זה לא שהחיות עושות קידוש נכון?
ושאלה יותר מעצבנת,
למה פקח ירדוף ברכב אחרי מטייל שהולך ברגל.
הרכב פוגע הרבה יותר בטבע מאשר צועד בודד.
בגלל שהוא פקח הוא מעל הטבע?
אם אסור להיכנס אז אסור לכולם,
אם מותר להולכי רגל בלבד אז רק הולכי רגל.
אמרת חלמאות אמרת ישראל
לא יודע אם נחשפתם לסיפור הבא.
הסיפור הזה הוא סופר מצחיק אבל לצערי כל כך עצוב,
טיפשי ומכעיס.
ומה שבעיקר מתסכל בו, שאנחנו, ציבור המטיילים נדפק מזה
ולאף אחד לא באמת אכפת שסוגרים לנו את הטבע.
בעמק בית שאן, הלו הוא עמק המעיינות.
עמק שהתברך בפלא שלל מעיינות מטריפים וטבעיים.
חלק מהמעיינות שם לא מוכרים לציבור הרחב למרות
האינטרנט והידע הזמין.
אנשים פשוט נוהרים למקומות המוכרים והקלים
ופחות שמאלה ימינה.
המקומיים שגרים בקרבת המקומות האלו, שמחים על עובדה זו
וכועסים מאוד על "בלוגרים" "שמגלים" את המקומות "שלהם".
שזה גם קצת מצחיק , מעציב ומכעיס.
שלכם, בואו, מה זה שלכם?
ממתי משאב טבע נהיה שייך למישהו?
לסיפורנו אחזור.
אחד המעיינות המיוחדים הוא עם הנציב.
עין הנציב סבל הרבה שנים בויכוחים ודיונים.
המעיין הוא מעיין קסום ומדהים, כמו באגדות.
מים כחולים תכלת, עמוקים לקפיצה עם עצים יפים מסביב
כמה פינות לשבת לצד המים, בתולי יפה, באמת מדהים
אבל לצערו של המעיין הוא בסמיכות לקיבוץ בשם עין הנציב.
הקיבוץ הוא קיבוץ דתי שומר שבת.
המטיילים לרוב מטיילים בשבת, היום החופשי שלהם ואז הם מגיעים
למעיין היפה הזה שנמצא בגדר הקיבוץ.
לתושבי הקיבוץ זה מפריע כל המטיילים שבאים בשגרה
למקום "שלהם" ועל אחת כמה וכמה בשבת הקדושה.
ולמטיילים מפריע ששמים להם גדר על מעיין ציבורי שלא שייך
לאף אחד גם לא למי שבנה בית ליד ובעיקר בשלטים שאוסרים
כניסה בשבת למקום פתוח.
את עניין השבת המציאות שינתה ואנשים התרגלו למציאות המטיילים,
אך הגיעה בעיה ומציאות חדשה בשם רט"ג.
לא ברור באיזו סמכות או מי קובע איזה חלק מהטבע יוחלט כמדיני
או עתיד להפוך לשמורת טבע בידי רט"ג.
כמובן שזה משהו מהמדינה אך לפי איזו החלטה?
האם זה אדם או ועדה שנבחרו על ידי מי? מי התבקש
ולפי איזה ציבור זה נקבע?
האם זה אי פעם היה בר השפעה ציבורית כמו בחירות לממשלה?
בעין הנציב רט"ג והמדינה החליטו לקחת את המקום היפה הזה
ולהפוך אותו לשמורה מסודרת בתשלום.
הטוענים כנגד, ידברו ברעת המהלך הזה בטענה שזה מקום
ציבורי וטבעי ששייך לכולם ואין צורך להתערב בטבע.
תנו לנו את האפשרות להגיע בכל שעה שנרצה,
גם אם זה באמצע הלילה.
שנוכל לקפוץ למים בלי שאיזה פקח יגיד לי שאסור.
שאוכל לעשות ככל העולה על רוחי כל עוד אני לא פוגע באחר.
הטוענים בעד המהלך, יגידו שזה טוב כי המעיין בשנים האחרונות
היה מלוכלך ולא היה מי שינקה כי אף אחד לא אחראי על המקום.
כעבור שנתיים….
שנתיים שלמות המקום היה בשיפוצים.
גנבו לנו את הטבע למשך שנתיים מלאות כשהמקום מגודר
ואסור לכניסה בזמן הזה.
מישהו אמר כסת"ח?
פתחו את המקום בשעה טובה.
למרות המחלוקות, אני חייב לומר שעשו עבודה יפה.
למי שלא הכיר את המקום הקודם והיה מגיע לחדש, היה אומר שהמקום יפה,
ומגניב להיות שם.
באמת שופץ יפה עם שתי בריכות גדולות שבאחת מהן יש מים עמוקים,
ויש מפל חמוד בהמשך למטה, באמת נחמד.
אבל, יש פה אבל ענק!
בתור מי שהיה במקום הקודם, יגיד שלא, לא עשו יפה.
עדיף את המקורי.
תחשבו על זה כמו שמישהו לקח לכם את החופש.
היה לכם מקום פתוח 24\7 שאפשר בו לקפוץ חופשי ולעשות מה שבא לכם
וכעת זה הוחלף בשעות פתיחה עם מציל שאוסר עליך ללכת מהר
שלא תחליק מהמים.
אני מזכיר לכם שזה מעיין בטבע כן? לא הקאנטרי בשכונה.
אבל הסיפור לא נגמר בזה וכאן זה מתחיל להעציב ולהכעיס.
בגלל שהמעיין הטבעי שופץ ונבנו בריכות מסודרות מבטון,
הגיע משרד הבריאות והחשיב את המקום כבריכה ולא כמעיין
למרות שמקור המים זה מעיין, מים שנובעים מהאדמה ולא צינור
מלאכותי כמו בבריכה העירונית.
בא משרד הבריאות ומדד את רמת ניקיון המים במדד של בריכה.
בריכה שממלאים בצינור מי ברז עם כלור.
הם גילו (בואו נראה מופתעים) שהמים לא באיכות של מי ברז מטוהרים.
צריך כלור.
הלו, זה מעיין לא בריכה.
זה מים שנובעים מהאדמה.
סגרו את המקום כי צריך לשים כלור במים ומי ישים כלור במי מעיין
שנובעים באופן קבוע ומתחלפים בזרימה קבועה החוצה?
הבנתם מה היה פה?
לקחו מעיין טבעי מושלם שכל כך הרבה מטיילים ביקרו ונהנו,
סגרו לשנתיים, פתחו בקול תרועה אחרי השקעה של המון כספי ציבור
חשוב להזכיר, ואז סגרו בגלל שהמים לא לפי פרמטר של הקאנטרי.
לא לצחוק, לבכות ולהיות מתוסכל באותה הנשימה?
ואם כל זה לא הספיק לכם.
אז אם תלכו מהמעיין הזה כמה מאות מטרים, למעיין טבעי אחר
שיש ליד והוא עוד לא הפך להיות שמורת טבע, כאן מותר לרחוץ
וזה לא מעניין את משרד הבריאות כי זה לא מוסדר.
כלומר מה אנחנו מבינים כאן?
זה לא הבריאות שלנו חשובה למשרד הבריאות.
זה החשש מתביעה משפטית!
בגלל שבמקום מוסדר יש את מי לתבוע הם חוששים
לעומת מקום פתוח ציבורי שאז לך תחפש את החברים שלך.
בהמשך לדיבורנו קודם לכן,
במדינה מתוקנת היו מוציאים חוק על אחריות אישית
והתנערות ממצבים שכאלו או הפעלת שיקול דעת.
היה מספיק לשים שלט שהכניסה למים באחריות הרוחץ
ואם הוא נכנס, אז הוא ילד גדול שאחראי למעשיו
ואם המים לא טעימים לו הוא יכול להתמודד
כמו שאם הוא החליק כי רטוב הוא יכול לפנות
לביטוח הפרטי שלו לעזרה.
אבל במקום זה שמים לי בחור עם משרוקית
שמוציא את כל הכיף מהמקום.
במקום הסדרה , הסגרה
אם לא תמו בעיותינו ותלונתנו יש עוד בעיה
והיא בעיה חמורה והפעם לא נתונה לפרשנות.
במקרה הזה יש אחידות דעים לגבי אזלת היד של רט"ג
ושאר הגופים הרלוונטיים.
נזקי הטבע והגבלות בשבילי השמורות.
הטבע הוא דינמי ומשתנה מעונה לעונה ומשנים לשנים.
הוא דורש תחזוקה למי שרוצה לטייל בצורה קלה ונוחה.
לפעמים, כמו שקורה באופן מובן בטבע, משהו משתנה לנו בשביל.
אבנים שנפלו, סולמות או יתדות ששמו לנו כדי שנוכל לטפס, נשברו.
כל מיני בלאי שיש כמו בכל תחום בחיינו.
הבעיה מתחילה זה מי אחראי על זה ולפי איזה לו"ז?
האם "המדינה" אחראית או רט"ג או קק"ל, או המועצות האזוריות?
כשזה בתוך שביל הטיולים ממש זה די קל ומובן שרט"ג כגוף
שאחראי על השמורות.
אבל מה עושים כשזה בכביש הגישה לשם? כשזה חוצה שמורה
גדולה כמו במדבר?
למשל יש לנו את כביש 227.
הכביש חוצה את המדבר ומקשר בין המכתש הקטן
למעלה עקרבים ונחל גוב.
כביש שחוסך זמן רב בנסיעה אבל לא מתוחזק כבר שנים,
מלא בורות, רעוע ומסוכן ונדרשת נסיעה מאוד זהירה ואיטית.
כמובן במקום לסלול ולסדר, פשוט שמו שלט איסור כניסה.
מי אוסר? לא ברור.
מי אחראי? עוד יותר לא ברור.
כשראו שהמטיילים חכמים יותר וממשיכים לנסוע בכביש הזה
למרות שלט הכסת"ח כי זה חוסך זמן נסיעה רב, אז הם שמו
תלולית עפר לחסות את הכניסה.
וגם אז המטיילים מבינים שזה חסימת כסת"ח ועצלנות
אז פרצו אותה גם והכביש חזר לפעילות למרות התעלמות
מוחלטת מצד המדינה ורט"ג.
מתי רט"ג והאחראים יגיעו לשם? כשהן ירצו לתת דוחות
לאלו "שעוברים על החוק" שנוסעים שם.
אבל גם הם יודעים שזה חלמאות ולכן מעלימים עין.
במקום לסדר, מתעלמים עד שיקרה משהו למישהו
ותגיע תביעה ואז יפעלו בנושא.
הבעיה בישראל שכנראה לא יסללו את הכביש,
אלא יסגרו אותו יותר טוב והוא יהפוך לאנדרטת בטון
כמו תחנה מרכזית בת"א או שלל אזורים נטושים בישראל.
יש לי עוד המון דוגמאות לחלמאות שכזו
כמו מערת המחקר בים המלח,
בור גימזו בגבעות מודיעין, בריכת התמר בואדי קלט
ועוד המון דוגמאות לצערי הרב
הופכים את הציבור לעבריינים
תראו, בסופו של יום המטיילים רק רוצים לטייל.
הם לא באים במטרה לפגוע בטבע או להשאיר נזק אחריהם.
לרוב המטיילים האמיתיים ישמרו על הטבע טוב יותר
מפקח שעובד שם ורק מעניין אותו הפרנסה.
הבעיה שבמקום לסדר את המקומות הבעייתיים
מיד סוגרים בלי שום תוכנית או לוז.
לרוב המקומות הבעייתיים לא כאלו בעייתיים.
החשש מתביעה גדול מהבעיה בשטח.
למטייל הממוצע שקשוב לסימני הדרך ולקשיים
הוא יתייחס בביטול "לבעיות" האלו.
למטייל רציני ואחראי, לצאת לטיול כשחם זה לא חשש.
הוא יודע לקחת הרבה מים ולהיות קשוב לתחושות הגוף.
רץ שטח שרץ 30 ק"מ בארבע שעות ומסיים לפני עשר בבוקר
זה לא בעיה שיהיה עומס חום בצהריים.
למה צריך לסגור את השביל בקיץ?
אני יודע, אמרתי קודם לכן,
זה נועד לשאר המטיילים הלא אחראים, אבל למה במקום
לסדר ולהנגיש, להתריע ולתת את האפשרות, מיד סוגרים
וגורמים לכל מי שכן מתאים להיות עבריין כשהוא רק רצה לצאת לטייל.
נחל יהודייה היה אחד מהנחלים הכי מדהימים ומטוילים שיש לנו בישראל.
לא חושב שיש בית ספר או מטיילים שמכבד את עצמו שלא עבר
בנחל הזה עם זיכרונות של מעברי מים, ניפוח סירות מתנפחות לציוד
וקפיצות משוגעות למים.
לצערי בדצמבר 2019, לפני שבע שנים!
אירעה מפולת בנחל.
על פניו זה מאורע שיכול וקורה בטבע.
רעידות אדמה, שינויים טופוגרפים ואלף סיבות אבל הטבע משתנה.
הבעיה שמי שאחראי על המסלולים לא משתנה
ואמרנו קודם, במקום הסדרה, הסגרה.
החליטו שהאבנים שם מסוכנות להמשך טיולים וסגרו את הנחל.
אוקי, זה חשוב ואחראי, אבל מתי יסדרו את זה?
מתי יביאו מומחים שיבדקו לעומק, ישברו, ישנו, יסדרו
את אחת מפינות הטבע הכי יפות שלנו?
סגרו, זהו.
זה לא שאי אפשר לטייל שם, אפשר!
יותר מזה יש אנשים שנכנסים ללא אישור לשם.
אי אפשר לעצור מי שמטייל רציני ומבין את הבלוף.
כמובן שזה לא תקין ולא אחראי ולא מומלץ אבל הם אנשים
בוגרים ואחראים למעשיהם.
אפשר לטייל שם אבל חוששים שאם יקרה משהו תבוא התביעה.
אז אולי במקום לסגור, המדינה תגיד שמי שנכנס זה באחריותו
והטיפול ייעשה לפי סוג הביטוח שלו?
למה להגביל לכולם?
אני מוכן לקחת את הסיכון, יש לי ביטוח בריאות פרטי, תנו לי להיכנס.
יתרה מכך.
אני מכיר איש שטח רציני ואמיתי, בעל חברת סנפלינג,
מבין דבר או שתיים לגבי סלעים, עיגונים בקירות הנחלים
ואוהב טבע.
הוא כמובן לא האיש המתאים להערכת הסיכונים,
אבל הוא הגיע בעבר לכמה מבכירי אחראיים השמורות
בבקשה לקבל אישור ותקציב מסוים ולקחת את זה כפרויקט
להביא את האנשים המקצועיים לנושא ולהתחיל לטפל בזה.
בלי שכר ובלי תשלום, רק מתוך אהבת הטבע.
משער שאתם יכולים לנחש איזו תשובה הוא קיבל.
צאו לטבע, יפה שם
אז בטיול הבא שלכם, שתראו את השלט או החבל
שסוגר לכם את הטבע של כולנו, תזכרו בזה
ותנסו לחשוב האם הסגירה הזו היא מתוך עצלנות,
אחראיות או חלמאות.
צאו לטבע, יפה שם, תטיילו בחוכמה ובזהירות.