חווה אכלה מהתפוח ששינה לה את החיים.
כמה אלפי שנה אחרי משלחת #קוקו הגיעה לנחל חווה וגם להם השתנו החיים.
נחל חווה וסדקי חווה, מה זה ה ד ב ר הזה?! מה?!
במה חזו ענינו כרגע?
זה מטורף כמה הזוי המדבר יכול להיות.
שמעו, זה הדבר הכי מרשים שראיתי במדבר.
יש לנו הרבה תופעות במדבר.
גבי מים, נקיקים, הרים, דרדרות מיוחדות, מדרגות סלע, עליות בזוויות מיוחדות,
נאקבים, תצפיות אדירות וגם….. סדקים.
חרכים באדמה שהתנתקו אחד מהשנייה ויצרו סדק, חרך קטן או גדול או במקרה
של חווה, עצום!
שמעו,
זה חור תח@#@$ אבל אחד שווה מאוד!
קשה להגיע לשם, מאוד קשה, אך הוא שווה כל רגע וכל התלבטות.
נסיעה עד למדבר מהבית זה ניחא, אך משם יש לנו עוד שעה ורבע נסיעת
ג'יפים בעומק השטח כי המסלול הזה קווי.
יצאנו לכמעט מרתון מדברי, 41 ק"מ וקצת עודף, של ריצת שטח עם למעלה מ-1300
מטר טיפוס טכני ברובו אל מול נוף מטריף.
יוצאים מנקודה אחת ומסיימים בנקודה אחרת בלי שום דבר באמצע.
מה שהבאת על הגב, הבחורים שאיתם הגעת, זה מה יש, אין משהו אחר,
כמו שלמדנו על בשרנו.
בשל עובדה זו, בניתי משלחת מובחרת של רצי שטח שאוכלים עליות לארוחת בוקר
ומקנחים באיזה גב מים בקור מקפיא על הבוקר.
פה כל רץ אחראי על עצמו על החבר שלצידו.
כמו מסע צבאי.
אין תמיכה ואין עזרה, אתה, ווסט הציוד שלך והחברים שלצידך למשך כל השמונה שעות.
בשעת בוקר מוקדמת (מידי) פגשנו את הנהגים המקומיים.
מוחמד שמוכר בקרב המטיילים כבעל כמה רכבי ג'יפים ומסיע מטיילים ורצי שטח בכל רחבי המדבר.
שני ג'יפים שראו ימים יפים יותר הכניסו אותנו פנימה לשטח.
סחבק ארגן את הכל אז מוחמד פירגן לי לשבת מקדימה.
הרגשתי לרגע בסיור צהלי עם כל הציוד עליך והישיבה מקדימה.
דבר שהתברר כמצוין בהיעדר חלון לנהג שגרם ליושבים מאחוריו לאבד תחושה
מהקור בנסיעה הארוכה.
שעה ורבע בג'יפ שמא אגיד לכם, יש בו יותר חורים וחוסרים מאשר מה שיש.
הכל חוטים משוחררים ופלסטיק של תא הנהג חסר כלא היה.
הרכב זקן ועייף אמר לי הנהג בעברית שבורה ומעיל דובון צהלי.
מחייכים אחד לשני ומבינים בערך את הרעיון הכללי.
חניון נחל חווה לתמונת זריחה ויציאה לדרך 14 רצי שטח מיומנים.
מהר מאוד הגענו לגב חווה,
מהר מידי יש יגידו שכן השעה לפני 7 בבוקר והגב קפוא!
קפוא זו לא מילה.
רון עוד מתלבט אם להיכנס.
אני מוריד את הוסט, מכין את הצלמים ואומר לרון להתכונן, אין פה דילמה.
למעט הקור האדיר, רון הודה לי שלא ויתרתי לו.
כאילו הייתה לו אופציה.
שמעו, הגב קפוא בקטע אחר!
זה כל כך קר שאתה כבר לא מרגיש קור מרוב הקור.
כמה קפיצות מאולתרות ואנחנו ממשיכים.
סדקי נחל חווה מגיעים בשתי מנות גדושות.
מנת פתיחה ואז העיקרית.
מנת שף מה שנקרא!
הסדקים העליונים מרשימים, גדולים ויפים עד שראיתי את הסדק התחתון
והבנתי שטרם ראיתי משהו.
קודם יש לעבור בעין חווה.
מתחת למפל, מסתתרת נביעה מדברית יפה וירוקה.
בריכת איגום קטנה מבוטנת מקבלת את מי הזרימה ויוצרת מקום טבילה מאוד נמוך
אך צלול מאוד.
פנינה רטובה בלב מדבר זה תמיד נחמד.
טיפוס מאסיבי לפנינו.
השמש למעלה בשמיים והשעה מוקדמת בשעון אך כל זה לא הפריע לשמש
לתת את כל כוחה עלינו ולגרום לנו להזעה מוגברת למרות שאמצע ינואר ומדובר פה
בחורף לכאורה.
עד שעלינו מעלה והסדרנו נשימה שמענו קולות מטה.
מתחתינו אני שומע קולות שאני מזהה, אבל איפה הם?
רחוק ועמוק לבטן האדמה הם קוראים בשמי.
התקדמתי מעט הצצתי מטה לסדק הענק מתחתי ולרגע הראש מסתובב מהגובה.
מנסה לתאר לכם תרחיש.
אתם נמצאים בסוף עלייה מאסיבית, על משטח אבן שטוח ורחב עם עלייה נוספת מולכם.
פתאום מימין שלכם, בלי לשים לב יש סדק קטן ונסתר מהעין.
אם תתקרבו לא תאמינו מה אתם רואים.
סדקי נחל חווה, מה זה הדבר הזה?!
כמה עשרות מטרים מטה וכל זה נסתר לעין.
המשטח אבן השטוח נראה תמים ולא מרמז על הסדקים המטורפים שקורים מתחת לקרקע.
עוד מאה מטרים של התקדמות והשביל לוקח אתכם ימינה ומטה.
שם נפתח הקסם!
חרך- סדק עצום, הרבה יותר משהעין יכולה להכיל.
מקטע מטריף שדורש ירידה חדה מעלה ועלייה חזרה מצידו השני.
מקטע שלא ניתן לאגף אך מחיר העלייה והטיפוס חזרה שווה בהחלט!
גולת הכותרת של המסלול נגמרה ומפה ממשיכים במסלול מדברי יפה, רחב ידיים
עם עוד כמה נקודות עניין שוות על מים ותצפיות ומיתוס עתיק.
מקטע סינגל זורם יפה אל מול נוף רחב ידיים עד שחוזרים למקטע הנחל הצר.
עין שרב פוגש אתכם ראשון.
בלב מדבר יבש, פתאום מים זורמים.
מים קרים שנובעים מהאדמה, כמה נפלא ומוזר המדבר הזה.
בריכה קטנה שניתנת לטבילה בישיבה אך ראשונים קטנטנים מוזרים לא מזוהים
זזים להם במים ומנע מאיתנו להיכנס בצורה מלאה ורק להתרענן במים קרים ביום חם
אחרי כמה שעות תנועה.
מפה אנחנו מתחילים עלייה ארוכה ומתישה אל עבר שביל הג'יפים שמוביל למאגורות נחש צמא.
כמה סיפורים, מיתוסים וסיפורי סבתא סיפרו על המקום הזה ואף אחד מהם לא יודע בדיוק על מה מדובר.
שתי מערות ענק שנכנסות לבטן האדמה.
מערות רחבות וגדולות ברמה שרכבי ענק יכולים להיכנס פנימה בנסיעה.
האגדות מדברות על מקום אגירת נפט עתיק.
חלק מהאגדות מדברות בכלל על מחסן נשק מסתורי וחלק מדברים על חומרים מסוכנים אחרים.
בפועל, אף אחד לא יודע על זה את האמת.
במציאות זה לא ממש משנה, מקום מסתורי ונחמד בלב מדבר לא נגיש ואחלה מקום למנוחה.
אנחנו שם אחרי 23 ק"מ ומעל ארבע שעות תנועה עם טיפוס מאסיבי ואנחנו פוגשים חבורת
ג'יפאים בטיול תלת יומי מאובזרים ומאורגנים וגורמים לנו הרצים שסוחבים הכל על הגב, קצת לקנא.
מי שלא התבייש התכבד באוכל הטעים שהם הכינו וקצת גיוון לאוכל הטקטי שאנחנו סוחבים איתנו
(אל תיקחו אותי כדוגמא עם הפרוסות שוקולד שלי)
עלייה קטנה אחרי נחש צמא ומגיעים לדרך ג'יפים נוחה להתקדמות.
אני ועוד ארבעה חבר'ה סוגרים את המשלחת ופה אני מבין שאנחנו בבעיה.
אחד הרצים מרגיש לא בטוב.
יש לנו עוד מעל 17 ק"מ לרכבים, עם שלל טיפוס והרבה זמן התקדמות ללא יכולת לקצר
או לחתוך לאנשהו.
אני מבין שכעת אנחנו לא יכולים ללחוץ על הגז, ההתקדמות הולכת להאט.
אני משאיר את הרץ העייף מאחור ואני רץ קדימה, אני רץ לתפוס את רון החובש.
אנחנו בנקודה שאנחנו מעדיפים לעצור לנוח להתאושש מאשר לסיים בהתעלפות וחילוץ מורכב.
עדיף להתקדם לאט מאשר להמתין למסוק.
אנחנו מתקדמים עקב בצד אגודל, לאט מידי ורחוק מידי.
הדרך ארוכה מידי ומאתגרת מידי בשביל לעשות אותה בהליכה איטית.
כשהרץ התחיל לשבת אני מבין שאנחנו בבעיה.
כשהוא התחיל להקיא כבר הבנתי שאת הריצה היום נסיים הרבה יותר מאוחר ממה שחשבתי.
אחרי יותר מידי זמן מנוחה והתקדמות איטית למדי, אנחנו מגיעים לנווה מדבר.
עין שביב.
בלב מדבר יבש וצחיח, מרשים ויפה, פתאום עצי דקל וחורשה ירוקה.
כמה זה מוזר באמצע המדבר.
כנראה שלא מוזר מידי שכן ישנה נביעת מי תהום שמזינה את כל הצמחייה הזו.
למרות כל ניסיונותיי למצוא שכשוכית העלו חרס ,המקום יפיפה ומיוחד, בטח לעצירה
מוצלת למטיילים.
למקום זה ניתן להגיע עם ג'יפ אך אין לנו אף אחד שאנחנו מכירים שיכולים להגיע
לקחת את הרץ העייף שכבר איבד את רוב צבע פניו.
שקלנו להזמין את מוחמד, נהג הג'יפ מהבוקר אך שהרץ שמע את המחיר,
אמר לנו שבואו נמשיך.
לפחות אני יודע שהוא חצי בסדר אם הוא שומר על חוש ההומור.
הבעיה היחידה שאצלי החוש הומור מתחיל לאזול ככל שההתקדמות הופכת איטית ומייאשת יותר ויותר.
עין עקב הוא גולת הכותרת מספר שתיים של המסלול היום.
לרוב המטיילים חותכים מערבה ויוצאים באזור עבדת, אך אני ראיתי שאנחנו עוברים
כלכך קרוב לעין עקב המטורף שאין סיכוי שאנחנו לא עוברים שם.
בשל שלל סיבות אני עוזב את החולייה האחורית ופותח מבערים לבד עצמאית לעין עקב.
החולייה האחורית נושאת את הרץ העייף בידיהם, תרתי משמע.
הם מתקדמים לאט, לאט מידי.
התוכנית להגיע לעין עקב ושם לתפוס ג'יפ לסיום, מרחק שישה קילומטרים משם.
מכיוון שעין עקב היא נקודה מאוד מפורסמת ומוכרת של ג'יפאים והיום והשעה, היינו בטוחים שנמצא טרמפ ראוי שיוריד את הרץ העייף מכתפינו.
לשמחתי זה התברר כנכון.
אני כעת רץ לבד במגמת ירידה באחד השבילים היפים במדבר.
סימון שבילים ירוק, לראשונה בשביל זה מעל נחל עקב היפה שמוביל לעין עקב כמובן.
עין עקב, נביעת מים בלב מדבר, עמוקה, קרה ומטריפה לאורך כל השנה ומהווה מקום עלייה
לרגל לשלל מטיילים, רצים, רוכבים וג'יפאים.
אני בפיגור מול החולייה הקדמית שכבר הגיעה לרכבים ומחכה לי, והרבה לפני החולייה
האחורית שמתקדמת בסחיבת פצוע.
טבילה מהירה וקשקוש עם המטיילים במקום ואני יוצא לדרך שוב.
שישה קילומטרים די מייגעים עד לרכב אבל אני כבר עייף ומותש ומאוד רוצה לסיים
ולכן אני לוחץ על הגז ורץ מהר.
ככה לימדו אותי בצבא, קשה לך? רוץ מהר יותר, יגמר מהר יותר.
ירידה אחרונה משביל הר הנגב אל הספרטינות של חוד עקב, מדרשת בן גוריון ואני ברכב.
אני ברכב צמא ועייף מהמקטע האחרון והרץ המותש מגיע מחויך על ג'יפ רוביקון חדש ומהודר.
לפחות הסיפור נגמר בטוב וכולנו חזרנו בשלום.
לפחות רובנו שכן החולייה האחורית עדיין בתנועה מעין עקב רגלית.
משלחת קוקו למדבר 41 ק"מ סיימה את דרכה.
בריאה ושלמה, מאושרת ומסופקת.
המסלול היה אדיר.
נקודות העניין בדרך מרשימות מאוד ובהחלט שוות ביקור.
המסלול לא קל אך יחד עם זאת, לרצי שטח הוא בהחלט אפשרי ביום ארוך ללא לחץ.
לינק למסלול כאן.
ניתן לעגל ולקצר למרחקי 11 ק"מ ו- 24 ק"מ למי שמעוניין רק בנחל חווה ועין שרב.
צאו לטבע, יפה שם, רוצו בזהירות.