כל הפרטים בעמוד המיוחד

לחצו על התמונה

מסלולים:

למי שאין גרמין, ניתן להוריד קובץ GPX מהליק של גרמין:
לפתוח את הלנק מהדפדפן (לא האפליקציה), לחיצה על שלושת הנקודות,
הורד GPX.

kuku c2c garmin 12 km

kuku c2c garmin 21

kuku c2c garmin 30 km

kuku c2c garmin 42 km

kuku c2c garmin 50 km

kuku c2c garmin 73 km

 

waze לחנייה למקצים:

חנייה מקצה 73 -דור אלון חוקוק

חנייה מקצה 50 – קאנטרי צפת

חניית מקצה מרתון – דלק מירון

חניית מקצה 30 – חרבת חממה

חניית מקצה 21 – דלק חורפש

 

waze לחתנות הזנה- מתנדבים:

תחנה 1- חניון הזיתים

תחנה 2 -דלק חורפש

תחנה 3 – חרבת חממה

תחנה 4 – חניון הפיתול

תחנה 5 – נחל עמוד תחתון

אולי גם תאהבו את האירועים האלו

שתפו את האירוע

שתפו אותנו בפייסבוק
שתפו אותנו בטלגרם
שתפו אותנו בוואטסאפ
שלחו לחברים במייל

4 Comments

  1. התחלה היתה מתוקתקת – אוטובוסי ההסעות הגיעו בזמן, אנשים ממושמעים עטו מסיכות, כמעט ולא חיכינו למאחרים בתחנות איסוף בדרך – כך הגענו בזמן לנקודת הזינוק בעין חרדלית.
    זהו, מכאו הדברים החלו להסתבך – בתחילת המסלול, בכניסה לשמורת טבע נחל כזיב – הופיע שומר קשוח ולא איפשר את כניסתינו לשמורה. מסתבר שעד 7:00 בבוקר השמורה שייכת לחיות ואסור לאנשים להסתובב שם. עלינו בחזרה לאוטובוסים ונסענו לחפש כניסה אחרת לשמורה, ובעיקר לשרוף זמן – עד שעה 7:00 בבוקר. זמן ריצה הכי איכותי ביממה – שעת הדימדומים לפני שהשמש מתחילה לשפד אותך.
    את הריצב התחלנו בפארק גורן ב6:30.
    10 ק"מ ראשונים
    שוק, הלם מוחלט. ניסיון לעכל את מה שהגוף מרגיש – שבילים טכניים ברמה שכמעט אין קטעים יריצים, עליות וירידות תלולות, סינגליפ עם בולדרים, קפיצות על אבנים. כל קילומטר נמשך נצח – בין 12-18 דקות. חשבון מהיר מראה שבקצב זה יש לפניי יום ריצה שלם באור שמש. לא כייף גדול בתחילת ספטמר. כל החוויה הזו מתרחשת לצד נופים מדהימים של שמורת טבע נחל כזיב, עם טבילות בנחל, כולל הלא מתוכננות – נאלצתי לעבור מעברי מיים בגובה המיים בהם הגיע עד ברכיים, כך שכבר בתחילת הדרך הרעיון לשמור על נעליים יבשות התפוגג.
    10 ק"ם הבאים – העשרימים
    כאבים. פיזיים ונפשיים. וקילומטרים ארוכים ומתסכלים. לא נופים, לא אנשים, כלום…
    10 ק"ם הבאים – השלושימים
    מחשבות על פרישה. רחמים עצמיים. למה אני כאן? למה אני חייב לסיים את ה 50? ואם אפרוש אחרי 30, מה רע? הרבה אנשים היו מתים להגיע להשג זה. בכל זאת – חמש וחצי שעות ריצה בתנאים קשים במיוחד, אחרי לילה ללא שינה – מכובד לכל הדעות, לא? זהו – יש החלטה. צריך רק להגיע לתחנה. משם כבר אפשר למצוא טראמפ לרכב, או להזמין מונית. עשיתי את שלי להיום, אומר לי הקול הפנימי – סבלת מספיק. אבל רגע, אף פעם לא פרשי באמצע המירוץ. איך זה עובד בכלל? איך זה קורה? אולי לא צריך להגיע לתחנה בכלל, רק למצוא כביש קרוב ומשם להזמין מונית לרכב? מה הטעם לסבול עוד שניים-שלושה קילומטרים עד התחנה? ואיך אני אספר לעצמי ולכולם על הפרישה? לשקר שסיימתי? איך? זה לא אני! להגיד את האמת? איך? להציג את זה כאירוע חד פעמי – רגע של חולשה? או שזהו – נילי צודקת – הגיע הזמן לפרוש. אתגרים כאלה לא לגילנו, עשינו מספיק. מה רע בריצות קלות ליד הבית כדי לשמור על בריאות הגוף והנפש? גם טבילה בעין חותם לא שיפרה את מצב הנפש בהרבה. איזה משוגע יתחיל לסתער על הר מירון ב 12:00 בצהריים?
    כך, עם החלטה לפרוש ועם מחשבות סביבה, הגעתי לתחנת חניון חרבת חוממה. התיישבתי, שלפתי טלפון והתחלתי לשחק עם גט-טקסי – הרכבתי את ההזמנה מנקודת האיסוף ליעד המבוקש. לחיצה על כפתור "הזמן" – והסיוט נגמר…
    ואז עוברים לידי מספר רצים – חברי לא נראים מקצועני ריצות ארוכות, אך הם כך, פשוט, קמו מהספסל ואמרו – יאלה, הר מירון מחכה, בואו נתחיל לטפס. באותו רגע שמתי טלפון בכיס, קמתי ורצתי אחריהם. בלי מחשבות, בלי חרטות, בלי התלבטויות – פשוט נצמדדתי לחבורה, כדי לשמור על קצב נורמלי שיאפשר לסיים מירוץ בזמן סביר.
    לסיים מירוץ?? ברור – מה כבר ישאר אחרי הר מירון – משחק ילדים.
    10 ק"ם הבאים – הארבעימים
    אחרי קבלת ההחלטה – עליה לפסגת הר מירון היתה קלה באופן מפתיע. עליה רצופה בשביל הפסגה/שביל ישראל היתה מאוד יפה, עוברת בתוך היער, וברובה מוצלת. הנופים שנפתחו מפסגת ההר היו מדהימים. כאן התחלתי לצלם את הנופים – בפעם הראשונה במירוץ! ירידה בשבילים יריצים מההר התגלגלה בקצב ובנוחות. הרגשתי קליל וחזק כמעט עד התחנה הבאה – חניון הפיתול. והחברה שהתחלתי איתם את הקטע? נשארו מאחור בעליות להר מירון…
    הק"ם האחרונים – החמישימים
    העייפות חוזרת. החום מכביד. קצב ריצה איטי. כל קילומטר הופך לארוך וקשה במיוחד. סוף סוף הגעתי לנחל עמוד. טבילה קטנה, חוצה את הנחל וקדימה בהמשך השביל. אחרי כמה מאות מטרים ומלחמות עם השעון, אני מבין שסטיתי מהמסלול איפה שהוא ליד נחל עמוד. למי יש כוח לחזור? אני שולף מפה ומתחיל לתכנן את המשך המסלול מחדש. איך שהוא חזרתי לנחל עמוד, אבל משם המשכתי במסלול שתיכננתי, שכלל עליה רצחנית לצפת בשביל שכנראה מישהו שכח למחוק ממפת השבילים, כי הוא פשוט לא היה שם. ברור שהמסלול שלי היה ארוך יותר וקשה יותר מהמקורי – אבל למי איכפט? הוא היה שלי! המטרים האחרונים – מסתובב בתוך איזור התעשיה של צפת ומחפש את חניית הקאנטרי, איפה שחניתי את הרכב. בסוף 9 שעות ריצה והספקת חמצן דלה למוח – מסתבר שזו משימה לא פשוטה…
    ולסיום
    תודה קוקו המשוגע, על בחירה של השבילים היפים והמשוגעים. על אירגון ולוגיסטיקה של האירוע הלא פשוט. תודה למתנדבי התחנות ולכל מי שעזר. תודה לחבריה שאפילו לא מכיר את שמם – שגרמו לי לקום ולהמשיך את המירוץ.
    ניפגש בשבילים!

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

חדש באתר

חדש באתר בניית טיול וריצה אישיים לפי הסינונים שלכם

לבניית מסלול לחצו על הכפתור המתאים

סרטונים מקוקו טריפ

נגן וידאו